גולשים יקרים!!!
על מנת להעניק לכם מידע כללי  העשוי לשרת אתכם ריכזנו עבורכם ממקורות שונים פסקי דין  מאמרים כתבות ועוד....
לגולשים באתר זה לא תהיינה כל טענות ומענות מכל סוג וצורה שהיא כנגד האתר מנהליו ועובדיו.
האינפורמציה שמפורסמת כאן פורסמה ברבים וכן באינטרנט והיא אינה מהווה כל תחליף לייעוץ משפטי.  

 

 

 

 

פסק דין זה שייך לפסקי דין סכסוך בין מתווכים

פרסום פסק הדין באתר : 24/03/2014

תאריך פסק הדין : 04/03/2014

בפני כב' השופט/ת : 1.שרון צנציפר הלפמן

התובעת: 1.מירה יעקובי אבוחסרה

                      -נגד-

הנתבע:   1.אייל מנחם גוטמן

             

 

 

 

פסק דין

 

הרקע לתביעהעניינה של התביעה שלפני בשאלת זכאותה של התובעת לעמלת תיווך בגין עסקה לרכישת דירה.הנתבע הינו הבעלים של משרד תיווך נדל"ן במודיעין (להלן: המשרד), ועובד במשרד כמנהלו, כסוכן תיווך וכיועץ נדל"ן.

התובעת עבדה במשרדו של הנתבע כסוכנת תיווך כשנתיים, מחודש יוני 2011 ועד לחודש יולי 2013.התובעת והנתבע הסדירו את יחסיהם באמצעות "חוזה התקשרות עם סוכן" (להלן: החוזה) שנחתם ביום 26.6.11. על-פי החוזה, התשלום לתובעת (עמלת הסוכן) היה בגין עמלות תיווך שנגבו מלקוחות ושולמו למשרד התיווך בפועל, ללא שכר בסיס וללא שנתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד.

המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות עמלת התיווך בגין עסקה שנחתמה ב יום 17.2.13 (להלן: העסקה).העסקה נחתמה עם לקוח, שפנה למשרד לצורך קבלת שירותי תיווך, ואשר התובעת נתבקשה לטפל בו (להלן: הלקוח).מאמציה של התובעת לא נשאו פרי, והלקוח הודיע למשרד כי הוא עומד לרכוש נכס דרך משרד תיווך אחר.כפועל יוצא, עזב הלקוח את המשרד והקשר ע ימו נותק. לעניין זה טוענת התובעת כי הנתבע הורה לה להפסיק את הטיפול בלקוח, ואילו הנתבע טוען כי העביר לתובעת את הודעת הלקוח, וכי היא היתה רשאית להמשיך ולנסות למכור ללקוח נכסים אחרים.כעבור זמן מה – שלושה ש בועות (כגרסת התובעת) או שלושה חודשים (כגרסת הנתבע), צלצל הלקוח למשרד, והתעניין בנכס אחר, ששווק בבלעדיות על-ידי משרדו של הנתבע.

 

משלב זה ואילך , טיפל הנתבע עצמו בלקוח, באופן אישי. הוא הראה ללקוח נכס אחר, ובתוך פרק זמן קצר רכש הלקוח את אותו נכס בעסקה נשוא התביעה.הנתבע לא עדכן את התובעת בדבר פנייתו החוזרת של הלקוח למשרד. הוא לא עדכן אותה בדבר המשא ומתן המתנהל עמו בעניין רכישת הנכס האחר, ואף לא הודיע לה על העסקה שנחתמה.לתובעת נודע על העסקה כשבעה חודשים לאחר חתימתה. מכאן התביעה שלפני.טענות הצדדיםבכתב התביעה ובדיון שנערך טענה התובעת כי טיפחה עם הלקוח קשרים אישיים ועבדה מולו במסירות, כל זאת מתוך תקווה שביום מן הימים יניבו היחסים פרי ויבשילו לכלל עסקה.התובעת טענה כי הנתבע הטעה אותה כשהציג לה מידע מוטעה ואמר לה כי הלקוח במשא ומתן עם משרד אחר, ולא כדאי לה השקיע בו לשווא. לאחר כל זאת, כך נטען, נדהמה התובעת לגלות על העסקה שנסגרה מאחורי גבה עם הלקוח.התובעת השתיתה תביעתה על עילה חוזית.

לטענתה, הנתבע הפר את סעיף 5 לחוזה, הסעיף הקובע את פירוט העמלות. לאור האמור, טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.עוד טענה התובעת כי הנתבע הפר את "הנוהל האומר שבמידה ולקוח שמשויך לסוכן מתקשר לוקחים הודעה ומעבירים את פרטי ההודעה לסוכן המטפל, במידה והסוכן נותן את הסכמתו שאינו מעונין לטפל רק אז רשאי אותו סוכן לטפל בלקוח" (סעיף 2.4 לכתב התביעה).הנתבע סמך ידיו על החוזה שנחתם בין הצדדים. בפרט טען הוא כי לסוכן לא מוענקת על פי ההסכם בלעדיות.הנתבע טען כי לא הודיע לתובעת על פנייתו של הלקוח משום שבאותה עת צמצמה התובעת את היקף עבודתה במשרדו, ועבדה במקביל במשרה מלאה בתל-אביב.

 

הנתבע סבר כי בנסיבות אלה לא תוכל התובעת לתת מענה מהיר ואינטנסיבי ללקוח . במקרה אחר, כך נטען, העביר הנתבע לתובעת לקוח שדרש טיפול מאד דחוף, וביקש מן התובעת להתחייב כי תטפל בו בצורה אינטנסיבית, ואולם התובעת "עזבה אותו עד סוף השבוע לא נגעה בו, כי חזרה לעבודה שלה, ואנו פספסנו את הלקוח בגלל שלא עמדה בהבטחה שלה" (עמ' 4, ש' 8-9 לפרוטוקול).הנתבע טען כי הבהיר לנתבעת מספר פעמים כי בשל העובדה שעובדת במקביל במשרה נוספת, לא יוכל להעביר לטיפולה לקוחות שדורשים טיפול אינטנסיבי.לאור האמור, החליט הנתבע "שהיא לא מסוגלת, שעובדת עם משרה מלאה במקום אחר... החלטתי שלא תמשיך לעבוד עם הלקוח הזה..." (עמ' 4, ש' 11-12 לפרוטוקול ). "אני החלטתי שהיא לא תטפל בו כי הוא רצה טיפול מהיר ואינטנסיבי, וזו הסיבה שהלקוח לא הועבר אליה, ואין לה בלעדיות על הלקוח" (עמ' 4, 31-32). "אני החלטתי שהיא לא יכולה לעשות את זה" (עמ' 7, ש' 29 לפרוטוקול).דיון והכרעהלאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את העדויות ואת הראיות שהובאו בפני, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה.אין חולק כי הנתבע הוא שטיפל בלקוח לאחר שהאחרון חזר להשתמש בשירותי המשרד והיה "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות הלקוח בעסקה. משכך, זכאי הנתבע לדמי התיווך בגין העסקה, בהתאם לסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996.לטענת התובעת, זכאית היא לקבל את דמי התיווך או חלקם, וזאת בשל השקעתה הראשונית בטיפול בלקוח, כמו גם בשל העובדה שלא ניתנה לה ההזדמנות להשלים את הטיפול בו לאחר פנייתו המחודשת למשרד.בחינת החוזה שנחתם בין הצדדים מעלה כי הוראותיו בעניין זה חד-משמעיות.

 

סעיף 3 להסכם קובע כי:לסוכן לא מוענקת בלעדיות, משרד התיווך יהיה רשאי לפעול באמצעות סוכנים אחרים ו/או כל אדם אחר, מבלי שלסוכן תהיה כל זכות ו/או טענה כלשהי בגין כך. משרד התיווך יהיה רשאי לקבוע בכל עת, האם הסוכן הוא שיטפל בלקוח או בעסקה פלונית וכן את סוג העסקאות בהן יטפל הסוכן".הסעיף, כך עולה מלשונו וכך העיד אף הנתבע, מקנה לנתבע כבעל המשרד שיקול דעת וסמכות גורפת להעביר לקוח מסוכן לסוכן.הנתבע העיד, כאמור, כי בחר לעשות שימוש בסמכותו זו ולטפל בלקוח, לאחר חזרתו למשרד, באופן אישי, על מנת להבטיח את השלמת העסקה.

 

עוד העיד הנתבע כי העסקה נחתמה הודות לטיפולו המהיר והאינטנסיבי בלקוח.ניתן להבין את תחושותיה הקשות של התובעת ואת פגיעתה, כאשר גילתה באקראי, חודשים לאחר חתימת העסקה, כי הלקוח חזר למשרד והתקשר בתיווכו של הנתבע בעסקה אחרת. במעמד הדיון אישר הנתבע כי מוטב היה לוּ הודיע לתובעת בזמן אמת על החלטתו לטפל בלקוח באופן אישי.ואולם, אף אם נפל פגם בהתנהלותו של הנתבע, במישור היחסים שבינו לבין התובעת, הרי שלאור הוראותיו המפורשות של חוזה ההתקשרות, לא מצאתי בסיס חוקי לחיובו של הנתבע בתשלום העמלה או חלקה לתובעת. החלטתו של הנתבע לטפל בלקוח בעצמו היא חלק מן הפררוגיטיבה הנתונה לו כמנהל המשרד, בהתאם לסעיף 3 לחוזה.במקרה דנן, לא הוכח קיומו של נוהל, לפיו נדרשת הסכמת הסוכן להעברת לקוח לטיפולו של סוכן אחר. לעומת זאת הוכח כי במקרים אחרים, העביר הנתבע לקוחות שטופלו על-ידי סוכנים אחרים לטיפולה של התובעת, אף זאת לפי שיקול דעתו, ומקום בו נסגרו עסקאות – התובעת היא שקיבלה את העמלה בגינן.לבסוף יצוין כי התובעת אינה יכולה להיבנות מהוראת סעיף 5 לחוזה, המפנה לפירוט העמלות בנספח א'. נספח א' מפרט זכאות לעמלות בגין עסקאות שהסוכן הביא להשלמתן.

 

כן מפרט הנספח את זכאות הסוכן לעמלה במקרים בהם הושלמה עסק ה על ידי נציג אחר של משרד התיווך, בנכס שגייס הסוכן.

במקרה דנן, העסקה לא בוצעה בנכס בו טיפלה התובעת, ואף אין מדובר בנכס שגויס על-ידיה. העמלה נתבעת מכוח הקשר הנטען בין התובעת לבין הלקוח, ואולם קטגוריה זו אינה בא ה בגדר המקרים המנויים בנספח א'.סיכומו של דבר ומן הטעמים אותם פירטתי, דין התביעה להידחות.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.